חלומות

אז זהו. אין מנוס. התחילה השנה ואני ממלאת את מקומה של תמר חכימי, כמנהלת מרכז המחשבים באור יהודה. זה היה לי טבעי מאד למלא תפקיד כזה במקום כל כך מוכר, שהרי אני מדריכה באיזור כבר כמה שנים. הפנים מוכרות, המקומות מוכרים. אבל הנעליים גדולות. חלוקת התפקידים ביני לבין תמר עדיין אינה ברורה דיה ואני מהלכת בין הטיפות. לא ברור עדיין מה קורה עם תמר בנושא התפקיד ואני מבקשת לחכות עד שיוחלט. בינתיים משתלדת לענות על הצרכים בשטח. תקציבים ודברים מנהליים שכאלה רחוקים ממני, אין לי מושג מי נגד מי. אני זורמת. כל משימה מתמודדת כשהיא מגיעה. לומדת את הנושא. אני כבר מורגלת בללמוד לבד וזה מסייע לי כאן בהתמודדות. מידי פעם מציקה לאתי בשאלות על מנת לא לעשות טעויות. אחד הדברים הכי נוגעים ללב בסיורים שאני מקיימת בבתי הספר היא מצוקת המחשבים. אומר לי מנהל בית ספר:" רשת אורט אומרת שהעירייה אחראית העירייה אומרת שהרשת אחראית ואני נופל בין הכסאות". וכאן מגיע נושא החלומות. יש להם חלומות אבל כדי שייתגשמו צריך גם תשתית . אני יודעת שבהרבה מקרים מטילים את האחריות למה שלא קורה על מצב חומרה קשה . במקרים אחרים זה אכן נכון. קשה לי לראות פערים כאלה עצומים בין מקומות שיש בהם מחשבים נידיים, רשתות אלחוטיות ומה לא לבין מקומות שבהם ישנה מעבדה עם מחשבים שזוחלים וחוץ מלבזבז זמן מורה תלמיד - לא משיגים כלום. אני די חסרת אונים בנושא הזה וחוץ מלאמר למנהל להמשיך ולחלום ולנסות ללחוץ בכל הכיוונים די קצרה ידי מלהושיע. וכמילות השיר מי יודע אולי "לפעמים חלומות מתגשמים" ...